סיפור קצר לילדים - הרפתקה בגינה

כמו ראלף מביא בנו אחד בערב למיטה ולישון בשלווה רואה אותו, הוא זוכר בחזרה לילדות שלו ואת ההרפתקה המיתית שהוא חי פעם עם החבר הכי הטוב שלו מקסימיליאן בגינה. זו היתה הרפתקאה שפעם היה מאוד מורכב מרותך שני ילדים.

הרפתקה סיפור קצר בגינה

"יש לי כאן משהו שתאהבי מאוד, "אמר מקסימיליאן, כשנכנס לחדר של ראלף. לשניים היה תור לשחק ומקסמיליאן היה קצת הפתעה עבור ראלף. "מה יש לך?", שאל Ralf עם שעמום מסוים. "באתי עם ההרפתקה שלי ואני רוצה לחוות את זה איתך."

ראלף נראה מבולבל, משום שלא ידע על מה מקסימיליאן מדבר. "למה אתה מתכוון? באת עם ההרפתקה שלך? אני לא מבין אותך." מקסימיליאן הניח את התרמיל שלו וחיפש בו משהו. "מה אתה מחפש עכשיו? "שאל ראלף. "עוד מעט תראי, "ענה מקסימיליאן בחיוך.

"עכשיו אני סקרן." מקסימיליאן שלף פיסת נייר. "זאת ההרפתקה שלנו שננסה היום." ראלף הרים את פיסת הנייר וקרא בעיון את מה שנכתב עליה לפני שהתחיל לצחוק.

"זה רציני? "שאל ראלף. "בטח. או שיש לך עוד משהו מתוכנן להיום? ""לא, לא ממש. אבל ... ""קדימה. זה יהיה מצחיק. הרפתקה אמיתית." בתחילה היה ראלף ספקן, כי מקסימיליאן רשם על דף הנייר כמה דברים שאפשר לחוות בהרפתקה. "ואיך בדיוק דמיינת את הדבר הזה? "ידע ראלף.

"אנחנו משחקים בחוץ בגן. כמובן שאנחנו לא באמת לחוות את ההרפתקה הזאת. כל מה שאנחנו צריכים זה הדמיון שלנו. יש לנו הרבה כאלה, נכון? ""כן, כן. אבל ... "ראלף עדיין היה ספקני. "הו, ראלף. אם אתה מציע משחק, אני תמיד שם." ראלף חשב לרגע ואז החליט.

"זה נכון. אתה תמיד להשתתף ברעיונות המשחק שלי. עכשיו ננסה אחד המשחקים שלך. אני בתוכו. בואי נלך לגן. השמש זורחת. אז אנחנו יכולים לחוות את ההרפתקה שלנו בחוץ בגינה. זה הרבה יותר נחמד." "סכימו." שניהם נכנסו לגינה יחד. כמובן, מקסימיליאן לא שכח לקחת את תוכניתו איתו.

כשהגיעו לגינה הגדולה הם הרימו את מבטם אל השמים ושם לב שאין ענן בשמים. "אה, מזג האוויר המושלם לשחק בחוץ, "אמר ראלף. "זה נכון. כאן בגינה, ההרפתקה שלנו תהיה הכי גדולה." "ובכן. מה התוכנית שלנו, מקסימיליאן? ""בסדר, אני אגיד לך את תחילת ההרפתקה שלנו, ואז פשוט נמציא את שאר ההרפתקה בעצמנו." "נשמע טוב. אז לך. אני סקרן ".

"זו תחילתה של ההרפתקה שלנו: אנחנו מתעוררים מותשים על שפת יער גדול. זה מסתורין לנו איך הגענו למקום הזה. יש לנו רצון לחזור הביתה, אבל אין לנו מושג לאן ללכת כדי להגיע ליעד שלנו." "זה נשמע טוב, מקסימיליאן." "זו ההתחלה של ההרפתקה שלנו. אנחנו יכולים לחשוב על השאר עכשיו." "אני חושב שאנחנו צריכים לנסות קודם לברר איפה אנחנו." מקסימיליאן הסכים.

"יותר מכל, אנחנו מתרחקים מהיער הזה, כי בין העצים הרבים האלה יכולנו ללכת לאיבוד בקלות רבה. אני מציע שנלך על הקרחת הזאת. יש שם גבעה. אנחנו צריכים לנסות להגיע לגבעה. אולי נוכל לראות טוב יותר את השטח שם." "אתה חושב כך? "שאל מקסימיליאן.

"הגבעה לא גבוהה במיוחד. אני לא חושב שאנחנו יכולים להסתכל על צמרות העצים בראש הגבעה." "זה שווה לנסות. או שיש לך רעיון טוב יותר? "מקסימיליאן נד בראשו בהכחשה. "טוב, אז נהיה בדרכנו. הגבעה איננה רחוקה ".

השניים טיפסו על מסגרת הטיפוס בגינה והעמידו פנים שהם על גבעה. "אתה רואה משהו? "שאל ראלף. "עצים רחוקים ורחבים. מה דעתך? ""למרבה הצער. אני מניח שאין לנו ברירה אלא לעבור את היער ".

"נראה ככה. בואי נלך בכיוון הזה." מקסימיליאן הצביע מערבה. "מוסכם, "אמר ראלף. השניים עזבו את הגבעה ועשו את דרכם אל היער, שהציג את שני הילדים ליד ערוגת הפרחים מן הגן.

"העצים גבוהים מאוד. מעולם לא ראיתי עצים כה גבוהים בחיי." "גם אני לא. למזלנו אין צורך לטפס לשם. אני מבועת מגבהים, "הודה ראלף. "חכה! "אמר מקסימיליאן פתאום. "מה קורה? ""לא שמעת את זה?" "לא, מה? ""אני לא בטוח. אבל ראיתי שם משהו." "איפה בדיוק? "שאל ראלף.

"הנה בין שני העצים האלה." "יש כאן המון עצים, "ענה ראלף. פתאום ראלף נרתע. "עכשיו שמעת גם את זה, נכון? ""כן. מה זה היה? ""אני לא יודע," ענה מקסימיליאן. "אבל אנחנו צריכים להמשיך בשקט. נראה שמישהו נמצא בדרך לכאן. עדיף אם נלך לא נגלה. מי יודע מי או מה יש שם

הוא." ראלף בלע את רוקו. "אל תדאג, מקסימיליאן." "אני מצטערת. לא רציתי את זה. קדימה, בואו נמשיך מהר. אבל תהיה בשקט." "אני ממש מאחוריך. קדימה." השניים ניסו להסתתר מאחורי כמה שיחים. "שוב נשמע הרעש. זה נשמע כמו צעדים. צריך להיות כאן בן אדם אחד." "זה בלתי אפשרי, ראלף.

לפי המידע שלי, אף אחד לא גר פה. אתה טועה." "אני מקווה שאתה צודק. לא הייתי רוצה לפגוש אנשים אחרים כאן. מי יודע מה הם עושים כאן במדבר? "שני הילדים חשבו זמן מה. "יש לי רעיון, "אמר ראלף והרים סלע שמצא על רצפת היער.

"מה אתה עושה? "שאל מקסימיליאן בלי לדעת. "אל תדאג. רק תישאר רגוע. אני רק רוצה לנסות משהו." רלף זרק את האבן לנקודה שבה יכלו לפקוח עין. "אה, אני מבין מה אתה מתכוון לעשות. ממש חכם, ראלף." "תודה, אבל זה הזמן הלא נכון למחמאות. אולי זה לא יסתדר." "עוד מעט נראה, "השיב מקסימיליאן.

כעבור זמן מה הופיעו כמה דמויות במקום שבו זרק ראלף את האבן. ראלף ומקסמיליאן השתנקו כאשר הבינו מה יש להם לפניהם. "אלה טרולים! "אמר מקסימיליאן. "הו, לא. זה לא טוב. אנחנו חייבים לעזוב כאן בהקדם האפשרי. כנראה שאנחנו כאן באזור שלהם. טרולים הם יצורים מרושעים.

אנחנו צריכים לראות שאנחנו נעלמים כאן." "אני מסכים איתך. אין דרך לצאת מכאן." כשהשניים קמו, השתרכו השיחים שמאחוריהם הסתתרו. הרשרוש גרם לה לראות את הטרולים. הטרולים התקרבו אל ראלף ומקסימיליאן. "הו, לא. הם הבחינו בנו. אנחנו חייבים לרוץ, ראלף! "קרא מקסימיליאן בקול רם.

שני הילדים רצו, אבל מקסימיליאן נפל. ראלף עצר וניסה לעזור למקסמיליאן לקום על רגליו. בינתיים, קבוצת הטרולים התקרבה והלכה. "אני לא יכולה להמשיך. הרגל שלי כואבת." הטרולים מיהרו להדביק את הילדים. הם התאספו במעגל סביב ראלף ומקסמיליאן. "הו, הו. מה אנחנו עושים עכשיו? "שאל ראלף. "אין לי מושג. אנחנו נקשרים! "

אחד הטרולים, מנהיג הקבוצה, התקרב. הוא רחרח את מקסימיליאן. מקסימיליאן שם לב שהטרול נשם נשימה עמוקה. "אנו מצטערים אם פלשנו לאזור שלך. אנחנו פשוט מחפשים את הדרך הביתה. אתה במקרה מכיר את הדרך? "שאל ראלף כשהבחין כמה מגוחכת נשמעת שאלתו. "בואי, הבאתי לך גלידה, "ענה הטרול.

ראלף ומקסמיליאן היו מבולבלים מאוד. "גם את שמעת את זה? "שאל ראלף. "כן, תראו את אמא שלך. היא מחזיקה שתי כוסות קרח בידה." "טוב, אני חושבת שנצא להפסקה קצרה. הטרולים לא יברחו." "אבל כשאנחנו חוזרים, אנחנו צריכים למצוא דרך לברוח מהטרולים." השניים החלו לצחוק.

מארג


ראלף עדיין זוכר בחיבה את ההרפתקה הקטנה הזו שהייתה לפני זמן רב עם חברו הטוב מקסימיליאן.

Schreibe einen Kommentar

כתובת דואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. Erforderliche פלדר sind mit * markiert.